סיפורי אומנה במרכז

ענבר – נערה המתגוררת במשפחת אומנה

הגעתי לאור שלום כי אימי הייתה חולה ונהגה להכות אותי, ואבי ואחיי הגדולים שהו בעבודה כל היום. למעט אחותי הצעירה, שגרה עד היום עם דודתי, גם אני וגם אחיי הוצאנו מהבית. במשך שבע שנים ולמעשה, עד היום אני גרה אצל משפחה אומנת שגידלה אותי באהבה רבה דאגה לי ועדיין דואגת לי. שם אני מרגישה חלק מהמשפחה ואוהבת אותם מאוד. תודות לאור שלום  ובעזרתו זכיתי בבית חם ואוהב, הצלחתי להוציא רישיון נהיגה ואני שומרת על קשר עם הוריי ואחיי ככל שמתאפשר לי.

רחל (שם בדוי), אם אומנה

אליך ילדתי היקרה!
לא הריתי אותך ולא ילדתיך. לא ליוויתי אותך בשלבי חייך הראשונים ולא למדתי לקרוא על פנייך את רגשותייך, לכן אני זקוקה לאלומות אור שיאירו לי נתיב בנפתולי היומיום הרגישים. אור שלום הוא אחד מהן.

בקורס בו השתתפתי הרגשתי באופן חוויתי את תחושת השייכות לה את כל כך זקוקה. קיבלתי כלים לזהות את המניע והגורם לדפוסי ההתנהגות. חדרה לתודעתי ההכרה שאני מעריכה אותך על התגברותך על כל הקשיים ועל היכולת שלך להיטמע בינינו. את מתמרנת נפלא בין קונפליקט הנאמנויות, מגשרת על פני פערים ומרחקים מנטאליים וקולטת עוד ועוד קודים משפחתיים החשובים לך לזהות האישית ומאמצת אותם בטבעיות.

היכולת שלך לקבל אותי בין רגע כאמא לכל דבר מרגשת אותי וחשוב לי שתביני שאני רוצה לעשות בעבורך את המיטב... זה לא סוד שאת מתמודדת עם מערך כפול של הורים. תרגישי נוח להביע בפני את אהבתך אליהם שכן אני שמחה ביכולתך לאהוב אותם ומאמינה בזכותם לאהבתך. אני מחכה לזמן בו תרגישי בטוחה לשוחח איתי בפתיחות על מורכבות חייך, להתייעץ איתי במהלכים ולספר לי על רגשות שגואים בך. או אז אדע שהייתי לך גם לאם.