הורי בית והורי אומנה אור שלום

אבי וג'ודי בני חמישים כיום הורים לשמונה ילדים (21,20,18,18,15,13,12,8) ביולוגיים עלו לארץ מארצות הבית שם שמשו כמשפחה אומנת לפני לידת הילדים שלהם. לפני שש שנים פנו בבקשה להיות הורים אומנים לאחר שחשו שיש הם מה לתת וגם נסיון עבר. זו משפחה דתית שמאוד מאמינה בנתינה ובקהילה וגרים בישוב קטן ומשפחתי. למרות שיש להם הרבה ילדים הבית מתנהל באופן מאוד רגוע וזורם והילדים הם חלק מהנתינה המשפחתית. לפני שש שנים קלטו אחים בני 17 ו-11 כיום וג'ודי שמחה לספר שהיא אימא לעשרה ילדים וכולם "בלב שלה". כל הילדים בבית מתייחסים זה לזה כ-"אח שלי" והחלק הכי מצחיק הוא שהילדים באומנה יותר דומים לאבא האומן מאשר הילדים שלו!

טובה וארנון, בני חמישים +, לטובה שלושה ילדים מנישואים קודמים (30,28,25) ולזוג שני ילדים משותפים (17,18) . ההורים של טובה היו הורים אומנים בעצמם, וטובה זוכרת את עצמה בגיל שלוש הולכת עם אמא שלה ללשכה לאסוף תינוקת נטושה שגדלה במשפחה והפכה להיות אחות לכל דבר עבור טובה. ההורים של טובה היו המשפחתון הראשון של אור שלום, משפחתון דויטש.
לפני עשר שנים לאחר שהקימו את המשפחה שלהם, בני הזוג החליטו שגם הם רוצים להשתתף בחוויה מדהימה של גידול ילד פגוע בתוך משפחה ובתוך קהילה, טובה הכירה היטב את התפקיד, היא גדלה לתוכו, וחשבה שגם הילדים שלה ייתרמו כמו שהיא נתרמה בקשרים מיוחדים וחמים עם ילדי האומנה שגדלו יחד איתה.  לבני הזוג שלושה ילדים באומנה שאינן אחים, וכך מתארת טובה את החוויה: "יש ילדים שנולדים לך מהבטן ויש ילדים שנולדים לך בלב, אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלי כל הילדים שלי".

שונטל ורפי  , בני חמישים הורים לשישה ילדים (28,27,23,22,15,7) רפי היה קצין בצבא לאורך שנים וכיום עוסק באבטחה, ושונטל מנהלת חשבונות במשרד האוצר.  לפני כעשר שנים שימשו אומנת קרובים לבת משפחה שנתקלה בקשיים, בזכות השקעתם היא חזרה למשפחתה, והשאירה אצל המשפחה תחושה שיש להם מה לתרום ולקדם ילדים בסיכון. לאחר שחלק מילדיהם בגרו ועזבו את הבית, פנו לאור שלום בבקשה לשמש הורים אומנים וקלטו שני ילדים בני 9 ו-6, יום אחד הילד הגדול ישב עם שונטל ואמר לה "אני אף פעם לא אתחתן " כששאלה למה ענה:" את כבר נשואה ואני לא חושב שיש עוד נשים טובות"
שונטל ורפי מתארים את חווית הנתינה והעזרה לילדים כמפעל חיים מספק וייחודי ופועלים גם לתמוך במשפחות אומנה חדשות ולפעול לגיוס משפחות רבות ככול האפשר עבור ילדים בסיכון.

שרה, בת חמישים. גרושה ואם ביולוגית לילד אחד בוגר (וסבתא לשניים) שרה תמיד חלמה על משפחה גדולה כמו משפחת המוצא שלה שמונה 11 נפשות. לאחר גירושיה לא נישאה שוב וגדלה את בנה לבד, כאשר שמעה על האפשרות להיות אם אומנת שרה הבינה כי תוכל להגשים את חלומה, כיום היא אם אומנת לשלושה בנות מתחת לגיל 18, ואם אומנת גם לשני ילדיה באומנה שבגרו בני 19 ו-23, שרה עברה עם הילדים כל אבן דרך משמעותית, היום הראשון בגן, היום הראשון בלימודים, חבר ראשון, צו גיוס, שירות קרבי מלא של הבן שלה באומנה, לימודים במכינה, שברון לב, מגורים עם בת בזוג. היום כשהיא אם לשישה שרה מרגישה שהתקרבה לחלום שלה אך הייתה עדיין רוצה להיות גם סבתא "לפחות לעשרה נכדים!".

אורלי בת 40+, מורה בביה"ס יסודי, גדלה במשפחה חמה וקרובה ותמיד הייתה הדודה האהובה במשפחה, היא רצתה להקים משפחה משלה והתלבטה רבות מאחר ולא הייתה בזוגיות. היא החליטה להפוך לאם אומנת לילד בן 4, שהגיע מרקע קשה מאוד, אורלי השקיעה בו הכל ולאחר כמה שנים החלה לקטוף את פירות השקעתה, בעקבות האימהות לילד זה אורלי החליטה להפוך גם לאם ביולוגית ולתת לילד באומנה אחות. היא מספרת שבתחילה חששה שלא תאהב את הילדה כמו שאוהבת את הילד באומנה מאחר והוא הילד שגילה לה את האימהות שלה, נוצר שם קשר כל כך מיוחד שלא הייתה בטוחה שאפשר לשחזר אותו. היום שני הילדים שלה הם אחים לכל דבר ואורלי מלווה את הילד שלה במעבר לחטיבת ביניים השנה ואת בתה הקטנה שעולה לכיתה א'.

אתי ויוסי בני 50+, נישאו בגיל מוקדם וגילו שאינם יכולים להביא ילדים לעולם, השאיפה הגדולה ביותר שלהם הייתה להיות הורים ולהיות משפחה חמה לילדים "לא משנה מאיפה באו". בגיל 25 אימצו תינוק הסובל מתסמונת דאון וגידלו אותו באהבה והשקעה אין סופית.
לפני כ-15 שנה ביקשו להגדיל את משפחתם ופנו לאומנה, לאורך השנים גידלו מספר ילדים שבגרו, וכיום הם משמשים משפחה אומנת לשלושה בנות קטנות ויפיפיות. הם מתארים שנדרשת השקעה רבה ומאמץ אך התוצאה יוצאת דופן, בכל מקום שאתי הולכת עם הילדות אנשים עוצרים ומתפעלים מהבנות המטופחות והחינניות שלה, אתי אמא גאה שלא מוותרת גם כשקשה. היא מתארת שניתנה לה הזכות להגשים את האימהות שלה בצורה מלאה.

לתרומה לחץ על הקישור